עבודה בתקשורת-ספורט
מגדר וספורט-תקשורת הספורט מציגה באופן דומיננטי את השתתפות הגברים בענפי הספורט.תקשורת הספורט מתייחסת לספורט הנשים כשולי לעומת ספורט הגברים,זה מתבטא גם בכמות סיקורו וגם באיכותו.
ספורט הנשים מסוקר בצימצום ובמידה ואם הוא מסוקר מסקרים את הענפי ספורט האסתטיים,"הרכים" "והנשיים".לא מתייחסים לביצועים של הנשים ולכישורים האתלטיים שלהן אלא למראה החיצוני שלהן.הסיקור מלווה בהערות סקסיסטיות של הכתבים הגברים.למרות שחלו שינויים בכניסת נשים ככתבות ספורט,הן אימצו לעצמן את הקודים הגבריים המאפיינים את עיתונות הספורט והן מסקרות לפיהם.ספורט נשים נחות מספורט גברים בכל המאפיינים הקובעים הישגים וציוני דרך ספורטיביים-כוח אגרסיביות ושליטה.סיקור ספורט נשים מחויב בסימון מגדרי ואילו ספורט גברים לא.כאשר מציינים כדורגל,כדורסל או טניס יניחו שזה ליגת הגברים אך לנשים תמיד יציינו שזה כדורגל נשים,כדורסל נשים וכך הלאה.המסר הוא שספורט זה פעולה גברית.
דוגמא למגדר בספורט:
*שתי התמונות הראשונות הן צילום מסך של אתר ספורט(ספורט 5).בתמונות ניתן לראות שהכתבות הן אך ורק על ספורט גברים,שחקנים גברים וכל מה שקשור לליגה של הגברים.גם לפי התמונות שבתוך האתר רואים שאין שם נשים מצולמים רק גברים.אין איזכור לספורט נשים בשום מקום.
התמונה השלישית היא צילום מסך של אתר תוצאות הספורט שמראה תוצאות של משחקים.ניתן לראות שמציגים רק משחקים של ענף הגברים.יש סרגל בצד שבו ניתן לבחור מדינה ולפיה לראות את המשחקים של אותה מדינה אך אין אפשרות בחירה של ספורט נשים.
לא מאזכרים את ענף הספורט של הנשים,הוא נחות וחסר משמעות לעומת ענף הגברים.מסקרים רק את ספורט הגברים ומעלימים את ספורט הנשים מאתרי הספורט כאילו הוא לא קיים,לא מייחסים לו חשיבות.מניחים שרוב קוראי אתר הספורט יתעניינו אך ורק בספורט גברים.
התמונה השלישית היא צילום מסך של אתר תוצאות הספורט שמראה תוצאות של משחקים.ניתן לראות שמציגים רק משחקים של ענף הגברים.יש סרגל בצד שבו ניתן לבחור מדינה ולפיה לראות את המשחקים של אותה מדינה אך אין אפשרות בחירה של ספורט נשים.
לא מאזכרים את ענף הספורט של הנשים,הוא נחות וחסר משמעות לעומת ענף הגברים.מסקרים רק את ספורט הגברים ומעלימים את ספורט הנשים מאתרי הספורט כאילו הוא לא קיים,לא מייחסים לו חשיבות.מניחים שרוב קוראי אתר הספורט יתעניינו אך ורק בספורט גברים.
לאומיות וספורט-הספורט הוא דרך לייצוג המדינה דרכו.הנבחרת הופכת לסמל לאומי של האומה וגם בסיקורים של מדורי הספורט האופי הלאומי בהם בולט.כך לדוגמא אירועים בינלאומיים מלווים בסיקורים בהם נכללים שנאת זרים,מלחמות שהיו בעבר וכך הלאה.הלאומיות תופסת מקום רחב ומבדילים בעצם בין "אנחנו" ו"הם".בכל דיווח מזכירים את ההיסטוריה הלאומית ומציגים את כל המדינה כגוף אחד ומאוחד שמעודד את הנבחרת.יש ארבעה אופנים שמציגים את הקשר בין ספורט ללאומיות:זהו דרך לייצוג המדינה דרך הספורט,לכל זהות לאומית יש ענף ספורט משלה,לכל לאום יש אופי משלו וסגנון משחק מסוים שמתאים לן והספורט משמש כמעין פריט ב"דת האזרחית".
דוגמא ללאומיות וספורט:
אתר חדשות ספורט שנקרא ONE הכין ספיישל לכבוד יום העצמאות ה64 של מדינת ישראל.הוא חזר אחורה לאירועים הספורטיבים הגדולים של המדינה והכין כתבה שהיה כותב אותה לו האתר היה קיים באותה תקופה.הכתבה שבחרתי מתייחסת להישג של נבחרת ישראל ב1970-עלייתה למונדיאל בפעם הראשונה.
לכתבה צורפה תמונה:
קטע מהכתבה:
"היסטריה, בכי, התרגשות וגאווה ישראלית הציפו את העיר האוסטרלית סידני אחרי המשחק שנגמר ב-1:1 בין הכחולים-לבנים שלנו לבין ה'סוקרוז' ובזכות ה-0:1 של גיורא שפיגל מהשבוע שעבר הפלייאוף הסתיים בצורה הכי מתוקה שיש – אחרי שבעה קמפיינים כושלים אנחנו במונדיאל הראשון בתולדותינו והיד עוד נטויה."
"היסטריה, בכי, התרגשות וגאווה ישראלית הציפו את העיר האוסטרלית סידני אחרי המשחק שנגמר ב-1:1 בין הכחולים-לבנים שלנו לבין ה'סוקרוז' ובזכות ה-0:1 של גיורא שפיגל מהשבוע שעבר הפלייאוף הסתיים בצורה הכי מתוקה שיש – אחרי שבעה קמפיינים כושלים אנחנו במונדיאל הראשון בתולדותינו והיד עוד נטויה."
*בכתבה נכתב שהיסטריה,בכי,התרגשות וגאווה ישראלית מציפים את העיר משום שנבחרת ישראל עלתה למונדיאל.עוד נכתב שאנחנו במונדיאל.בתמונה של חברי הנבחרת יש דגל ישראל ורשום עשינו את זה.מתייחסים לניצחון של נבחרת ישראל כניצחון של המדינה כולה,שהמדינה בעצם ניצחה ולא נבחרת ישראל כנבחרת בלבד.כל המדינה גאה בעלייה למונדיאל וכולם בוכים ומתרגשים-דגש על הכולם,כולם גוף לאומי מאוחד.המדינה מיוצגת דרך הנבחרת ודרך ניצחונם.הוספת דגל ישראל לתמונה מבטא את הלאום שלנו.
אתניות-אתניות היא מורשת תרבותית משותפת.לכל אדם יש יותר מהשתייכות אתנית אחת כמו לדוגמא-שפה,דת,לאום,היסטוריה,מוצא וכולי.דבר זה מקנה לחברי הקבוצה זהות חברתית מובחנת.אנשים יכולים לשנות את זהותם האתנית במשך הזמן(למשל ספורטאים אפריקאיים שמייצגים את אירופה).הספורט יכול להיות אחד מהמנגנונים שמשמרים אתניות.
דוגמא לאתניות:
מילות השיר:
"פה זה ארץ ישראל טועמה
פה זה מדינת היהודים
אני שונא אותך סלים טועמה
אני שונא את כל הערבים"
*קבוצה אתנית אחת שהיא היהודים שיש לה את אותם מאפיינים אתניים-שפה,דת,מוצא,היסטוריה וכו,מתייחסת בגזענות ובשנאה כלפי קבוצה אתנית אחרת שהיא הערבים,שגם להם יש אותם מאפיינים אתניים.סלים טועמה הוא כדורגלן ערבי ישראלי נוצרי.אוהדי מכבי ת"א שרים את שיר הנאצה הגזעני הזה נגד טועמה רק בגלל שהוא ערבי.הם חושבים שמדינת ישראל היא רק מדינת היהודים ושייכת רק ליהודים,ולכן עושים אפליה אתנית נגד ערבים.כל אדם שלא שייך מבחינת דתו ליהודים לא יכול לשחק במדינת ישראל ולכן האתניות מתבטאת כאן משום שהגזענות נובעת מפני שהערבים שונים מהיהודים בסממנים האתניים שלהם והם שרים שירי שנאה.האתניות מתבטאת כאן גם בכך שטועמה הנמצא בקבוצה אתנית השייכת לערבים שיחק בקבוצה ישראלית שכל השחקנים בה הם יהודים(מכבי שעריים)ובכך שינה את זהותו האתנית בחלק מהדברים.
שאלת מחקר-כיצד ערבים מיוצגים בספורט הישראלי?
אתניות-אתניות היא מורשת תרבותית משותפת.לכל אדם יש יותר מהשתייכות אתנית אחת כמו לדוגמא-שפה,דת,לאום,היסטוריה,מוצא וכולי.דבר זה מקנה לחברי הקבוצה זהות חברתית מובחנת.אנשים יכולים לשנות את זהותם האתנית במשך הזמן(למשל ספורטאים אפריקאיים שמייצגים את אירופה).הספורט יכול להיות אחד מהמנגנונים שמשמרים אתניות.
ערביי ארץ ישראל הם חברי קבוצה אתנית מסוימת המתאפיינת בסממנים אתניים שלה-השפה שלהם היא ערבית,הדת שלהם היא האיסלאם המורשת והתרבות שלהם משותפת וכך הלאה.כך נוצרת להם זהות חברתית מובחנת ששונה משל היהודים השונים מהם בכל המאפיינים-השפה שלהם היא עברית,הדת היא היהדות,ההיסטוריה והתרבות משותפת אך שונה משל הערבים.בארץ ישראל עקב המצב הביטחוני ועוד שלל סיבות נוצר סיכסוך בין הערבים ליהודים שמתמשך שנים על גבי שנים עוד מלפני קום המדינה.נוצר בארץ מצב של שנאת ערבים שמתבטא בכל התחומים.תחום אחד שבו הוא מתבטא הוא בספורט.בספורט הישראלי אין שחקנים ערבים בשום ענף ספורט מלבד הכדורגל-הם לא זוכים לייצוג.שחקנים ערבים/מוסלמים שמשחקים בכדורגל הישראלי מקבלים יחס גזעני.נכתבים עליהם שירי נאצה ושנאה נגדם וכנגד הערבים בכלל,שאתם שרים במשחקי הכדורגל כחלק מעידוד הקבוצה.יש מקרים שבהם גם אוהדי הקבוצה שרים על השחקנים הערבים שמשחקים בקבוצה אותה הם אוהדים שירים,ובעצם לא מעודדים אותם אלא להפך.כשהם עושים עבירה ומוציאים אותם מהמשחק הקבוצה משתוללת משמחה(כמו במקרה של בית"ר ירושלים שבו מחצית שלמה הם לא עודדו,אך איך ששחקן מוסלמי מהקבוצה קיבל כרטיס אדום התחיל העידוד).
יש קבוצות שמדירות לחלוטין כניסה של שחקנים ערבים כמו בית"ר ירושלים דבר שהוא פסול ומנוגד לחוק.כניסה לקבוצה שלהם מותנית בדת של השחקן והם מתגאים בכך שהקבוצה שלהם היא טהורה כלומר נקייה מערבים.היה אף שחקן שנקרא איברהים בנגורה ובגלל שהשם שלו נשמע מוסלמי עשו לו בעיות בכניסה לקבוצה,ודרשו ממנו להוכיח שיש לו קעקוע של צלב כי הם לא מחתימים מוסלמים (ריאיון עם איברהים בנגורה).עוד שחקן ששיחק בבית"ר הוא איברהים נדאללה שעזב את הקבוצה על רקע התעללות מצד האוהדים רק בגלל שהוא מוסלמי(ריאיון עם איברהים נדאללה).
שירים שאפשר למצוא נגד הערבים:
"ברוך גולדשטיין נשמה יגאל עמיר תודה רבה כל ערבי שנהרג בשבילי זה יום של חג"
שירים שאפשר למצוא נגד הערבים:
"ברוך גולדשטיין נשמה יגאל עמיר תודה רבה כל ערבי שנהרג בשבילי זה יום של חג"
"ארץ ישראל של היהודים, אנחנו נשרוף את כל הערבים.אני יהודי משתין על הקוראן, צריך להרוג ערבי שהוא קטן."
אך מצד שני יש קבוצות שמקבלות ערבים.שחקן בשם וואליד באדיר נחשב לסיפור הצלחה.הוא אהוב מאוד ע"י הקהל ואף היה קפטן של הפועל ת"א ומכבי חיפה.בפועל ת"א,מכבי חיפה,הפועל ב"ש ועירוני קריית שמונה ועוד שחקנים ערבים משתלבים בקלות ואפילו הם המובילים בקבוצה.הקהל אוהב אותם והקריאות הגזעניות שנשמעות נגדם הם רק מאוהדי היריבות הגזעניים.
אך מצד שני יש קבוצות שמקבלות ערבים.שחקן בשם וואליד באדיר נחשב לסיפור הצלחה.הוא אהוב מאוד ע"י הקהל ואף היה קפטן של הפועל ת"א ומכבי חיפה.בפועל ת"א,מכבי חיפה,הפועל ב"ש ועירוני קריית שמונה ועוד שחקנים ערבים משתלבים בקלות ואפילו הם המובילים בקבוצה.הקהל אוהב אותם והקריאות הגזעניות שנשמעות נגדם הם רק מאוהדי היריבות הגזעניים.
לאומיות וספורט-הספורט הוא דרך לייצוג המדינה דרכו.הנבחרת הופכת לסמל לאומי של האומה וגם בסיקורים של מדורי הספורט האופי הלאומי בהם בולט.כך לדוגמא אירועים בינלאומיים מלווים בסיקורים בהם נכללים שנאת זרים,מלחמות שהיו בעבר וכך הלאה.הלאומיות תופסת מקום רחב ומבדילים בעצם בין "אנחנו" ו"הם".בכל דיווח מזכירים את ההיסטוריה הלאומית ומציגים את כל המדינה כגוף אחד ומאוחד שמעודד את הנבחרת.יש ארבעה אופנים שמציגים את הקשר בין ספורט ללאומיות:זהו דרך לייצוג המדינה דרך הספורט,לכל זהות לאומית יש ענף ספורט משלה,לכל לאום יש אופי משלו וסגנון משחק מסוים שמתאים לן והספורט משמש כמעין פריט ב"דת האזרחית".
שחקנים שהם ערבים בארץ במדינת ישראל נחלקים לשתי קבוצות:שחקנים שמשחקים בקבוצות מיעוט ערביות שכל השחקנים בהם הם ערבים(בני סכנין,אחי נצרת ועוד)ושחקנים שמשחקים בקבוצות ישראליות שהרוב בהם הוא שחקנים יהודים.השחקנים שמשחקים בקבוצות מיעוט ערביות מייצגים בעצם את העם הערבי ואוהדי הקבוצות האלה רואים את עצמם כפלסטינים,ובמשחקים מרימים דגל פלסטין ולא את דגל ישראל(כמו שבמשחקים למשל של מכבי האוהדים יוצרים את דגל ישראל בצבעים של מכבי).כל ערבי א"י נחשבים כגוף אחד ובני סכנין נחשבת הקבוצה של המגזר.
מצד שני יש את ערביי א"י שמשחקים בקבוצות ישראליות בהם הרוב הוא יהודי.כל ההישגים שלהם נחשבים להישגי הקבוצה ואין התייחסות לערבים.אם הקבוצה בה הוא משחק ניצחה הניצחון הוא של העם היהודי,של מדינת ישראל.
לדוגמא במשחק של נבחרת ישראל נגד אוסטריה בכדורגל ישראל ניצחה.נג'ואן גרייב וואליד באדיר שני שחקנים ערבים שיחקו במשחק זה בנבחרת ישראל.
בסרטון ניתן לראות שהשחקנים לבושים כחול לבן וכל הקהל שאוהד את נבחרת ישראל מרימים דגלי ישראל.לכן השחקנים הערבים מייצגים את מדינת ישראל. סרטון ישראל נגד אוסטריה
לדוגמא במשחק של נבחרת ישראל נגד אוסטריה בכדורגל ישראל ניצחה.נג'ואן גרייב וואליד באדיר שני שחקנים ערבים שיחקו במשחק זה בנבחרת ישראל.
בסרטון ניתן לראות שהשחקנים לבושים כחול לבן וכל הקהל שאוהד את נבחרת ישראל מרימים דגלי ישראל.לכן השחקנים הערבים מייצגים את מדינת ישראל. סרטון ישראל נגד אוסטריה
עוד דוגמא היא בכתבה שנכתבה באתר וואלה ספורט.הכותרת היא:נבחרת ישראל הביסה את אנדורה 0:4 במוקדמות יורו 2016.גם שם שחקנים ערבים שיחקו אך הניצחון הוא יותר של מדינת ישראל ושל העם היהודי.מדינת ישראל זוקפת לזכותה הצלחות אלה וכל המדינה מיוצגת דרך הנבחרת.(נבחרת ישראל הביסה את אנדורה).לכן הכדורגל בישראל מזוהה ע"י הערבים עם הישראליות וסותר את הלאומיות הפלסטינית.
היא נסתרת גם ע"י כך שבשנת 2011 הועלתה הצעת חוק שהשחקנים הערביים יחויבו לשיר את ההמנון הלאומי,ואף לחתום על מסמך בו יצהירו על נאמנות למדינה היהודית והדמוקרטית.זה סותר את כל הערכים הערביים וזה מראה על כך שהם מייצגים באופן מוחלט אך ורק את ישראל.הם מחויבים לשיר המנון שבו נכתב "נפש יהודי הומי" ואין שום איזכור לערבים,לעצמם.הלאומיות הערבית נעלמת.
היא נסתרת גם ע"י כך שבשנת 2011 הועלתה הצעת חוק שהשחקנים הערביים יחויבו לשיר את ההמנון הלאומי,ואף לחתום על מסמך בו יצהירו על נאמנות למדינה היהודית והדמוקרטית.זה סותר את כל הערכים הערביים וזה מראה על כך שהם מייצגים באופן מוחלט אך ורק את ישראל.הם מחויבים לשיר המנון שבו נכתב "נפש יהודי הומי" ואין שום איזכור לערבים,לעצמם.הלאומיות הערבית נעלמת.
רפלקציה:
אל העבודה ניגשתי בלי ידע של ממש בספורט.מעולם לא התעניינתי בשום ענף ספורט וחוץ משמות של קבוצות ידועות בכדורגל לא היה לי מושג בכלום.לאחר השיעורים בכיתה התחלתי להבין יותר באמצעות הדוגמאות שניתנו בכיתה,וכשהתחלתי לעבוד על העבודה התייעצתי עם חברי לכיתה שמבינים.למצוא דוגמאות חשבתי שייקח לי זמן בגלל שאני לא בקיאה בנושא,אך מצאתי די בקלות משום שיש כל כך הרבה.בכל יום נוספות כתבות חדשות ואין יום שלא יקרה משהו בעולם הספורט.הבנתי שעולם הספורט הוא כל כך מגוון ועשיר,ואף הבנתי מדוע אנשים מתחברים לספורט מה שלא הבנתי לפני.הבנתי למה אנשים נהנים לצפות בשחקנים שרצים אחרי כדור ומדוע זה מחבר בין אנשים.הבנתי שספורט באמת מחבר בין אנשים ומגשר בין תרבויות.אך עם כל היתרונות והדברים החיוביים שהספורט מקנה יש לספורט גם צדדים פחות יפים.נחשפתי לארגון האוהדים של בית"ר 'לה פמיליה',ארגון שבעיניי נחשב לארגון פשע.הם גזענים ומבצעים פשעי שנאה אפילו בכתיבת השירים שבעיניי פשוט מזעזעים.היה לי קשה לצפות בסרטונים של אוהדים במשחקים ששרים אותם ,ויותר קשה לקרוא כתבות שבהן מראיינים שחקנים שהובאו במיוחד לישראל לחתום כאן.הם באו בציפייה לשחק ואוהדי הקבוצות התייחסו אליהם בצורה לא יפה ואלימה. הגזענות שקיימת בספורט ובעיקר בכדורגל חייבת להשתנות-הרי כולם בעצם שחקנים ומה זה משנה אם הם יהודים,מוסלמים או נוצרים.נהניתי להרחיב את ידיעותיי ולהכיר עולם חדש,את עולם הספורט.